Geography Department Seminar: אתרים ארכיאולוגיים כאמצעי להגברת הדרה ואי שוויון: מקרה המבחן של נבי סמואל ותל שילה
ד״ר חמי שיף, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
Abstract:
הרצאה זו תבחן כיצד השימוש באתרים ארכיאולוגיים מגביר תהליכי הדרה של פלסטינים בגדה המערבית באמצעות מקרי המבחן של נבי סמואל ותל שילה. באופן מסורתי נהוג לראות בארכיאולוגיה ובשימור של אתרים ארכיאולוגיים פעולה המאפשרת את החשיפה וההצגה של המאפיינים האותנטיים של מרחב נתון. תפיסה זו נטועה בתפיסה המודרניסטית המבקשת לחלק את המרחב באופן דיכוטומי בין המאפיינים של המרחב היוצרים סדר וקדמה לבין המאפיינים המפרים סדר זה. עלייתן של תפיסות פוסט-מודרניסטיות ערערו על תפיסה זו. באמצעות ניתוח של שרידים ארכיאולוגיים כהריסות, חוקרות כמו אן סטולר הבנו תפיסה חדשה אשר רואה בפעולה הארכיאולוגית פעולה פוליטית המסמלת מאבק בין קבוצות זהות מתחרות על השליטה בשיח הזהויות בחברה. בהמשך לכך, בהרצאה זו אטען כי תהליכי הפיתוח שהתרחשו בשני האתרים מאז כיבוש הגדה המערבית במלחמת ששת הימים משקפים שני דפוסים הנוגעים לאופן בו החברה הישראלית מתווכת בין נרטיבים היסטוריים המלמדים על הקשר ההיסטורי של יהודים לגדה המערבית לבין נרטיבים היסטוריים המלמדים על הזיקה ההיסטורית של פלסטינים למרחב.
דפוס ראשון מבוסס על המונח המוגדר על ידי רודני הריסון (Harrison, 2013) כמורשת נעדרת. על פי הגדרתו של הריסון דפוס זה משקף את מערך האסטרטגיות והפעולות המדגישות את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין שכבות שונות ובין נרטיבים המתקשרים אליהם, אפילו כאשר נרטיבים אלה מתחרים זה בזה. דפוס שני מהווה הרחבה של הדפוס של מורשת נעדרת ואותו אני מבקש לכנות מורשת מאיינת. דפוס זה מדגיש את האסטרטגיות והפעולות המביאות למחיקה של ההקשרים ההיסטוריים, הפוליטיים והאידיאולוגיים שלאורם פותח אתר בעבר על מנת לשלב אותו בתוך מערכת אידיאולוגית חדשה. כפי שאבקש להראות במהלכה של הרצאה זו, מקרי המבחן של נבי סמואל ותל שילה מלמדים כיצד השימוש בדפוס זה אפשר את העלמתו הסמלית של הקו הירוק ומשמש את השלטון הישראלי ואת תנועות המתנחלים הפועלים בחסותו לאפשר החלה דה-פקטו של הריבונות הישראלית על הגדה המערבית.
Seminar Organizer: Prof. Tovi Fenster
